מכון ניופלד הנו מכון בינלאומי, אשר הוקם על ידי דר׳ גורדון ניופלד ובסיסו בקנדה. השלוחה הישראלית של מכון ניופלד הבינלאומי נוסדה בשנת 2008 על ידי הגב׳ שושנה הימן, מנכ״ל לייף סנטר, מנהלת בינלאומית וחברת סגל בצוות הבינלאומי של המכון. היא המוציאה לאור של ספרו של ד״ר ניופלד, ׳אחזו בילדיכם׳ ומפקחת על הכשרת הצוות הישראלי ופיתוח חומרים בעברית.

שותפתה לניהול השלוחה הישראלית היא הגב׳ אילנה סטרובינסקי, חברה בסגל הבינלאומי של המכון, אחראית על פיתוח התכנים בעברית ושותפה בליווי והדרכה של צוות המנחים.

עד כה יש בצוות שלנו כעשרים מנחים, בוגרי תכנית הכשרה של מכון ניופלד ישראל ומציעים קורסים בעצמם בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים וכולנו שותפים יחד בעשייה ייחודית, בהפצת מודל מהפכני, בהיר ויעיל.

הקורסים שלנו מתקיימים בקבוצות פרונטליות, במסגרת בתים פרטיים, מרכזים קהילתיים ומתנס״ים, בתי ספר וגני ילדים. כמו כן, אנו מציעים קורסים מקוונים בשידור חי על מנת לאפשר למגוון רחב של אנשים ללמוד בשעות הנוחות להם ובכל מקום בארץ. בנוסף, ניתן להשתתף בחלק מהקורסים במסלול לימוד עצמי דרך המערכת המקוונת של המכון, עם ליווי במייל של מנחה ישראלי.

אנו נמצאים בפיתוח תמידי והצעות ייעול, רעיונות ושיתופים יתקבלו בברכה!

גישת המכון

גישת מכון ניופלד מבוססת על התיאוריה האינטגרטיבית של ד״ר גורדון ניופלד, פרי של ארבעים שנות סינתזה וזיקוק, אשר נוצרה משילוב של גורמים בודדים ידועים שרק יחד יוצרים תמונה כללית וקוהרנטית אודות התפתחות נפש האדם. התוצאה היא גישה משולבת, המושרשת בפסיכולוגיית עומק, מבוססת על פרדיגמה התפתחותית ונשענת על תיאורייה מתקדמת של היקשרות. גישה זו עולה בקנה אחד עם המחקרים המתקדמים ביותר במדעי המוח ונמצאת בשימוש במשך ארבעים שנות עבודה טיפולית, הורות והתבוננות אישית. בעולם של עומס ידע, שפה טכנית שאינה מובנת, אסטרטגיות המנותקות מהאינטואיציה שלנו ומגוון רחב של גישות טיפוליות, המודל האינטרגרטיבי של גישת ניופלד הוא כמו משב רוח רענן.

המודל התיאורטי שלו מספק אלטרנטיבה מרעננת לגישה ההתנהגותית הרווחת כיום, כמו גם למודל הרפואי של דיאגנוסטיקה. גישת ניופלד מספקת מסקנות ברורות ומעשיות להדרכה וטיפול, ללא קשר ללקוח – ילדים, בני נוער בפרט ומבוגרים ויחסים משפחתיים בכלל.

עקרונות הגישה ההתפתחותית-היקשרותית

רקע

כשאנו מעניקים תובנות, הדרכה, הכוונה וסיוע להורים, מורים ואנשי מקצוע, חייבת להינתן תמיכה על-ידי מסד של תיאוריה איתנה המגובה במחקר. גישתנו היא גישה משולבת הממזגת תיאוריות התפתחותיות והיקשרותיות.

הפאראדיגמה של ניופלד היא פרי 40 שנות מיזוג של מה שגילו המוחות הגדולים בעולם, בדרך למיצוי מלוא הפוטנציאל האנושי. ד"ר ניופלד חש צורך לראות את התמונה הכוללת וזה אפשר לו לבנות מודל מקיף המעניק להורים ולמורים תמונה פנוראמית רחבה להבנת ילדים מהפנים אל החוץ והבנת הדברים להם הם זקוקים על מנת לאפשר התפתחות בריאה.

בעוד שהתיאוריות הללו הופיעו לרוב באירופה וכל אחד מהתיאורטיקנים האלה משך קהל חסידים משלו, ד"ר ניופלד הכליל את התיאוריות ולימד אותן בצפון אמריקה החסרה מסד תיאורטי ואף הביא אותן חזרה לאירופה בלשון קלה ומובנת לכל.

מסע בפאראדיגמה של ניופלד

מחוז חפצנו: מימוש הפוטנציאל האנושי

כשאנו מצויים באינטראקציה עם ילדים, יש לנו מטרה מסוימת שעל-פיה אנו פועלים. לרוב, מורים והורים רוצים התנהגות ניאותה. מטרתם היא שהילדים יהיו טובים. מטרתנו במונחים של הפאראדיגמה של ניופלד היא מימוש הפוטנציאל האנושי. זה יעד שונה לגמרי מהגישה של טיפול בהתנהגות.

כל ילד נולד עם הפוטנציאל להיות יצור אנושי באופן מלא. ילד עלול להיות בעל הפרעה על הרצף האוטיסטי, פיגור שכלי, או לסבול מתסמונת האלכוהול העוברי (כתוצאה מצריכת אלכוהול על-ידי האם בזמן ההריון), אבל יש לו עדיין את הפוטנציאל להיות יצור אנושי שלם. זאת דאגתנו העיקרית, ולאו-דווקא הדאגה להתנהגות טובה באופן רגעי. מטרתנו לסייע להורים ולמורים לחשוב כיצד ניתן להוציא מהכח אל הפועל את הפוטנציאל האנושי. כאשר היעד העיקרי הוא עיצוב התנהגות באמצעות שיטות כגון הרחקה, ענישה ואף מתן פרסים וטבלאות עיצוב התנהגות, אנו מחמיצים את הנקודה החיונית ביותר, מאחר שדברים אלה אינם יכולים לעזור לילד להגשים את מלוא הפוטנציאל האנושי שלו. אם דאגתנו העיקרית נתונה להצלחת הילד בחברה ובבית-הספר, אנו מחמיצים את הנקודה החיונית ביותר, מכיוון שלעתים אינטראקציה חברתית ובית-ספרית מפריעה להתפתחות הפוטנציאל האנושי. מהפרספקטיבה של הפאראדיגמה הזו, אנו מבקשים לשאול, "מה תפקידו של ההורים ושל בית-הספר במתן סיוע לילד להגשים את מלוא הפוטנציאל האנושי הטמון בו?" ג'ון לוק חשש שילדים יהפכו ל'לא-יוצלחים' ולפיכך מה שעניין אותו היה כיצד לגרום לילדים לציית כדי שיהיו 'מתאימים לחברה', אך אין בהכרח התאמה בין השתלבות בחברה לבין מיצוי פוטנציאל אנושי. 

מה הכוונה ׳מימוש פוטנציאל אנושי׳ ולהיות אנושי באופן מלא?

כשאנו מדברים על מימוש הפוטנציאל האנושי ועל להיות אנושי באופן מלא, אנו מתייחסים לשלוש יכולות:

1. היכולת להפוך ליצור שמסוגל להתקיים ולתפקד עצמאית

קיום ותפקוד עצמאי זה מתקיים מבחינה פיזיולוגית עם הידה והניתוק מרחם האם. קיום עצמי ועצמאי מתרחש מבחינה פסיכולוגית לאחר שנות התפתחות והבשלה במהלך שנות הינקות, ילדות והנעורים. השאיפה היא ישות נפרדת, המסוגל לעמוד על שתי רגליו בזכות עצמו ומסוגל להתקיים מבלי התלות הפיזית או הפסיכולוגית בהיקשרויותיו.

2. היכולת לפתח גמישות, תושיה ויכולת להתאושש מאובדן או טראומה

על מנת להתמודד עם אתגרי החיים, ישנו צורך בפיתוח היכולת להתגמש, לגלות תושיה ולהתאושש מתסכולים הנובעים מכורח המציאות. בתהליך זה, עלינו להשתנות לנוכח מה שבלתי ניתן לשנות בעולמנו. יש בבני אדם הפוטנציאל להפוך לגמישים, בעלי תושיה ויכולת התאוששות. מדובר בתהליך המתחיל עם הלידה וממשיך לאורך החיים.

3. היכולת להפוך ליצור חברתי, בעל יכולת להיות עם אחרים, תוך שמירה על הייחודיות האישית

על מנת להיות מסוגל להשתלב בחברה, על האדם לפתח את המסוגלות להיות יחד עם האחר ללא אובדן העצמי. מהות הזוגיות המיטבית היא להיות יחד ללא אובדן הנפרדות. האם אנו יכולים להתייחס לאחרים באותו זמן שאנו מתייחסים לעצמנו? לילדים חסרה עדיין היכולת להיות יצורים חברתיים. לא מדובר בעניין טכני של להסתדר עם האחר, או לגרום לאנשים להרגיש טוב. חברות אמיתית מאפשרת גילוי העצמי, יחד עם קבלת האחר באופן מלא.

שלושת התהליכים האלה מתפתחים במקביל באופן מיוחד בשנות הילדות, אך ממשיכים להתפתח לאורך כל שנות חיינו ומהווים את המסלול לבגרות ובשלות פסיכולוגית. אלה הופכים אותנו לאנושיים באופן מלא, זה הגורל האנושי שלנו.  

התגלותו של פוטנציאל זה היא ספונטנית אך לא בלתי-נמנעת

על פי גישה זו, שאיפתו של כל הורה ומורה צריכה להיות הגשמת הפוטנציאל האנושי בקרב ילדיהם / תלמידיהם. זה היעד, לא ההתנהגות. ילד שאינו מראה כל יכולת להתגמש, כל יכולת לשמור על עצמיותו, על יושרה פנימית כאשר נמצא עם האחר, עלינו לשאול את עצמנו כיצד אנו יכולים לעזור לו להתפתח במובנים האלה ולא כיצד ניתן לעצב את הנתהגותו על מנת שיתנהג ׳כאילו הוא כזה׳. פילוסופים רבים – ג'ון דואי, סוקרטס, אפלטון, רוסו, לוק ואחרים – ניסו להשיב על השאלה כיצד מאפשר התגלות הפוטנציאל הזה. גישה זו מזקקת את מה שנאמר על ידי המומחים ההתפתחותיים הקלאסיים ומעניקה דרך להבין כיצד מתפתחות יכולות אנושיות אלו.

אנו יודעים עתה שהתגלות זו של הפוטנציאל היא ספונטנית, אך לא בלתי נמנעת. ספונטניות אומרת שאין אנו יכולים לגרום לה לקרות, כפי שאיננו יכולים לגרום לגרניום לצמוח או לאצטרובל להפוך לעץ אלון. המענה לבגרות, או בשלוּת, אינה מצויה בגנטיקה, משום שגנטיקה יכולה אולי לעזור להוליד, אבל אינה יכולה להפוך מישהו ליצור גמיש או חברתי. אינטליגנציה אינה התשובה, כי אפילו החלשים ביותר מסוגלים להשיג התקדמות בהתפתחותם האנושית. יש הסבורים שחינוך מגיל צעיר ויצירת תוכנית לימודים נכונה הם הפתרון, שאנו יכולים ללמד את הילדים איך להיות יצורים חברתיים. אך הפתרון אינו מצוי באף אחד מהדברים הנ״ל. בית ספר לא גורם לילד להתבגר. ניתן להיות בעלי אינספור תארים אקדמיים עם בגרות של ילד בן 11. אין מתאם בין השכלה לבגרות פסיכולוגית. המגיפה של ימינו היא החוסר בגרות. אין אנו מצליחים לגדול חרף העובדה שאנו משכילים מאוד. תיאוריית למידה החברתית דוגלת בעיצוב אופיו של הילד. במילים אחרות, המוקד הוא התוצאה ומעצבים את ההתנהגות על מנת לקבל את התוצאה שההורה / מחנך מעונין בה. הבעיה היא ששיטה זו עובדת במידת מה. ניתן בהחלט לגרום לילד להתנהג כאילו זה איכפת לו, אבל מ״כאילו איכפת לו״ אין דרך לגרום לילד שבאמת יהיה איכפת לו. אנו יכולים לעצב חומר שייראה כפרי או פרח, אך לא ניתן ליצור כך פרי או פרח, הם יהיו חסרי טעם או ריח. ניתן לראות את התוצר של גישה התנהגותית זו במחקרים עדכניים המראים שעל אף העובדה שאנו מתרגלים את הילדים עוד בגנים כיצד להתנהג זה עם זה, ככל שילדים מרבים להיות אחד עם השני מגיל צעיר, כך הם אגרסיביים, חסרי סבלנות ואינם יודעים כיצד להימצא זה בחברת זה מבלי אובדן הנפרדות שלהם.

כיצד נראית ההתבגרות

במונחים של מסוגלוּת להתקיים באופן עצמי, קיים תהליך שנקרא תהליך ההתהוות. קיימת בו אנרגיה של תעוזה שניתן להבחין בה כבר בתינוקות בעת שהם מביעים סקרנות ורצון לחקור את סביבתם, בילד בן שנתיים העסוק במשחק התהוותי. זה התהליך המביא את הילד להיות יצור נפרד, המנסה להגיע לתפקוד עצמאי, המסוגל לחלק את עולמו ל'שלי' ול'לא שלי'. איננו יכולים לגרום לזה לקרות, כי אם ננסה, הדחף ייעלם. אם אנו מנסים לחזק סקרנות, הילד יעשה את זה למעננו ולאו-דווקא מסיבותיו-הוא. זהו תהליך עדין שלעתים קרובות קשה לזהותו. סוקרטס ואפלטון אמרו שחינוך אמיתי הוא לא מה שאתה מכניס לתוך הילד, אלא דווקא מה שיוצא מהילד. מערכת החינוך המודרנית היא מערכת המתאמצת להקנות כמות אדירה של מידע, אך מגלה התחשבות מועטה בתהליך ההתהוות האמור להוות הבסיס ללמידה. מדובר במערכת שאינה מתחשבת בצורך של הילד להפוך לישות עצמית, תהליך שחייב לצמוח מתוך הילד – לא ניתן ללמד את זה.

במונחים של התגמשות, יש תהליך בל-יאומן הנקרא תהליך ההסתגלות (האדפטציה), שבו הילד מתפתח והופך לאדם גמיש, בעל תושיה ויכולת התאוששות. כיום ישנו דור שלם של ילדים שדורשים לקבל את כל מבוקשם ומתקשים להתמודד עם מצוקות. כשילד נתקל בחוסר-תוחלת, בדבר מה שאינו מסתדר כרצונו אותו הוא אינו מסוגל לשנות, מתרחש שינוי פיזיולוגי בתוך מערכת העצבים שמסייעת לו לפתח את הגמישות הנחוצה על מנת להכיל את הדברים שהוא אינו יכול לשנות. האדם משתנה לנוכח מה שאין באפשרותו להשתנות. היכולת לחוות צער על מה שאנחנו לא יכולים לשנות הוא חלק מהחיים; הדמעה היא סמל הטרגדיה. שכחנו את חשיבותן של דמעות העצבות המסייעות לנו לגדול. אנו מנסים לגדל ילדים ללא דמעות ומבקשים / דורשים מהם להתגבר על דמעותיהם המביעות בעיני האדם המודרני חולשה וילדותיות. תפקיד התרפיה הוא להחזיק אדם במציאות בה הוא נמצא, עד שלא נותר דבר לעשות חוץ מלבכות; דמעות חוסר-התוחלת עוזרות לאדם להסתגל לדבר שאין לו שליטה עליו. מדובר בתהליך רגשי לכל דבר ולא ניתן ללמד יכולת זו. מחקרים מראים שילדים זקוקים לבכי רב בשנות חייהם הראשונות על מנת להסתגל למגוון התסכולים בחייהם הצעירים וזה סולל את השטח לאישיות גמישה, שתאפשר להם להתמודד בהצלחה עם הנדרש מהם בשנות הילדות הבאות. ״סימפטום העיניים היבשות״ קרי, ילדים שאיבדו את היכולת להזיל דמעה, קיים בהפרעות השכיחות ביותר בקרב ילדים. לא תתכנו הסתגלות או גמישות בהיעדר דמעות.

התהליך המוביל להפיכה ליצור חברתי, הוא התהליך המרתק של האינטגרציה, המאפשר לנו להתמודד עם קונפליקטים פנימיים. כל האותות שאנו מקבלים הם מעורבים: ״מצד אחד – ומצד שני״. התהליך האינטגרטיבי מאפשר להם להתערבב וזה משרת את היכולת לפתור בעיות. דיסוננס קוגניטיבי וחוסר הרמוניה רגשית סוללים את הדרך להתחשבות ושליטה-עצמית. הורים ומורים רבים מנסים ללמד את בני השלוש שליטה-עצמית, אך זה לא דבר שאפשר לדרוש מילד; אלא הוא מושג באמצעות התהליך האינטגרטיבי.

 המכשול להתבגרות הוא ההיתקעות

אם התבגרות היא התשובה למימוש הפוטנציאל האנושי, ההיתקעות היא המכשול להתבגרות. במלים אחרות, כולנו מוסיפים שנים, אבל לא כולנו מתבגרים. חוסר בשלות הופך לנורמה. לראות מתבגר המגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בו הוא דבר מדהים. מימוש הפוטנציאל צריך להיות הסטנדרט שלנו ולא מה כיום הפך לנורמה. היתקעות כיום היא מגיפה שצריך לטפל בה, אך לא על ידי התמקדות בהתנהגות בעייתית. טיפול בהתנהגות בעייתית הוא רק טיפול בסימפטומים של ההיתקעות. לכל ילד וילד הפוטנציאל להפוך לסתגלני, התהוותי ואינטגרטיבי. ילד הוא אימפולסיבי מפני שתהליך האינטגרציה לא פעיל, ולא מפני שאובחן כבעל הפרעה כזו או אחרת. ההבשלה לא תעלים את האוטיזם בילד בעל הפרעה על הרצף האוטיסטי, אך ילד כזה מסוגל להבשיל ולהפוך לגמיש, אינטגרטיבי ובעל עצמיות ככל אדם אחר.

הגורם העיקרי הוא הרגש

התפקיד שלנו הוא להביא את הילדים למימוש הפוטנציאל המלא הטמון בהם. אנו צריכים לדעת מהו הגורם העיקרי ובמה עלינו להתמקד. מחקרים במדעי המוח קבעו שהגורם העיקרי הוא האמוציה, הרגש. המוח מתפתח באמצעות פועלו של המערכת הלימבית – האיזור במוח הממונה על רגשות; אנו זקוקים לרגשות הנכונים על-מנת שהמוח יתפתח כראוי. אם ילד אינו מסוגל לחוש ולבטא עצבות וחסרים לו הרגשות הנכונים, יהיו לו בעיות התנהגות. אך העמדות בפינה ועונשים הניתנים בתגובה להתנהגות לא-נאותה אינם יכולים לעזור לו להגיע לבגרות (שמהווה הפתרון האולטמטיבי לבעיות התנהגות). לפיכך התנהגות בלתי-נאותה לא מצויה במוקד שלנו. מימוש הפוטנציאל הוא הדבר שאנו מכוונים אליו.

דאגתנו נתונה למה שקדם להתנהגות; המנגונים הפנימיים של הילד המניעים את התנהגותו. רגש הוא מה שקודם להתנהגות. רגש הוא מנגנון פנימי. אם מתמקדים בהתנהגות, נהיים עיוורים לרגש. תהליכי הצמיחה העיקריים מתחילים עוד לפני שלילד יש מחשבות; לא ניתן להשיג בּשלוּת על-ידי שינוי הדרך בה הילד חושב. הדברים המביאים ילד להבשלה ולבגרות אינם עונשים, התנסויות חברתיות או הבנה.

הרגשות שבלב הם שמניעים אותנו. רגשות חוסר-תוחלת מניעים אותנו להסתגל ולהתאושש מאובדן או טראומה. רגשות סיפוק הנובעים מכך שאוהבים אותנו, מכך שאנו חשובים למישהו, מניעים את התהליך ההסתגלותי, התהוותי ומניעים אותנו להפוך לאנשים בפני עצמנו. רגשות חוסר-התוחלת הנובעות מהיעדר סיפוק גורמות לנו להתאבל על החסר הזה כדי שנוכל להסתגל ועל-ידי כך לעמוד על רגלינו-אנו. לבסוף, רגשות מעורבים של דיסוננס (חוסר הרמוניה) – חלק ממני מרגיש כך וחלק ממני מרגיש אחרת – מניעים את התהליך האינטגרטיבי, המוטיב המרכזי של התהליך ההתפתחותי מאז תחילת גיבוש התיאוריות. כיום ידוע לנו שלמוח יש קליפה קדמית (pre-frontal cortex), מעין קערת ערבול, שמתחילה לפעול בגיל 7-5 לערך, כאשר מתחילים להרגיש חוסר הרמוניה רגשית. בנקודה כלשהי בין הגילים 5 ל-7 ילד יכול לבטא רגשות מעורבים וכך נולדת השליטה העצמית. תפקידנו לתמוך בתהליך הזה במקום לנסות לכפות הר כגיגית בכך שננסה לגרום להתפתחות להתרחש טרם זמנה.

ההבשלה נתקעת בשל מגננות

אם ההבשלה היא ספונטנית אך לא בלתי-נמנעת, אם אמוציה, רגש, היא שמניעה אותנו להבשיל ואנו זקוקים לרגשות על-מנת לגדול (רגשות הגשמה, רגשות חוסר-תוחלת ורגשות מעורבים), מה הסיבה לכך שילדים 'נתקעים' בתהליכי ההתבגרות וההבשלה?

התשובה היא ממוגנות נגד פגיעוּת. כשפצעינו כה קשים שאיננו יכולים לשאת אותם עוד, אנו הופכים לממוגנים. זו היתה התצפית הראשונה של פרויד ותחילתו של סיפור ההתפתחות. מום או הפרעה, מחסור בלמידה או בניסיון אינם מה שמעכבים את תהליך הצמיחה. מה שבולם את התפתחותנו היא השבריריות האנושית, וילדים הם השבריריים ביותר. כפי שפרויד ביטא זאת, כשהפגיעוּת האנושית קשה מנשוא, מוקמות המגננות. עתה אנו יכולים לתאר זאת. קו ההגנה הראשון הוא מסננים רגשיים. במערכת הלימבית, הרגשות הפגיעים מסוננים החוצה. הילד מאבד את דמעותיו ומפסיק להרגיש חיסרון או איכפתיות. הוא כבר לא מרגיש פחד או חרטה. ייתכן שילד יתויג עם 6 הפרעות שונות אבל בבסיס כולן מגננות רגשיות. עלינו להיזהר שלא לפצוע ילדים, אבל כשתשומת-לבנו נתונה להתנהגות אנו לא מצליחים להבחין בכך שהילד מאבד את רגשותיו. הכחשה תפיסתית, קו ההגנה שני של מערכת ההגנה במוח מונעת מהילד לראות את מה שעשוי להוביל אותו לרגשות פגיעים. וקו ההגנה השלישי, הינתקות מגוננת, גורם לילד להתנגד לקירבה במקום לשאוף אליה. ילד הנתון בהינתקות מגוננת באופן עקבי אינו יכול לגדול.

ממוגנות הפיכה

פירושן של מגננות אלה הוא שהמוח פועל כדי להגן על הילד מפני פציעה שקשה לשאתה. עם התפתחות המחקר אנו יכולים להביט על פצעי הפרידה מדמויות היקשרותיות (פרידה פיזית ו/או רגשית) ולראות את המתח שהם גורמים, באמצעות מדידת רמות הקורטיזול ברוק. רמות הקורטיזול אצל פעוטות וילדים צעירים גבוהות ומשפיעות על התפתחות המוח – אך ידע זה אינו מתורגם או אינו משתקף בקבלת ההחלטות הנכונות במערכת הטרום בית-ספרית. רגשותיו של ילד שחש בושה רבה מדי או שהוא אינו חש ביטחון הן חוויות שאין הוא יכול לשאת. אינטראקציה עם חברים, הכרוכה בדחייה, הצקה והשפלה היא מקור נוסף לפציעה שקשה מדי לשאתה, וכשאנו דוחפים את הילדים לקיים אינטראקציה חברתית, אנו גורמים לכך שחברים הופכים להיות חשובים יותר מההורים ברמה הרגשית. כל ילד זקוק להיקשרות בטוחה אל מבוגרים על-מנת להתבגר. ילדים מוכווני-חברים אינם מתבגרים.

לב העניין

כשהולכים ומעמיקים בפאראדיגמה של ניופלד, מגלים שבלב העניין מצוי הלב המניע אותנו. הרגשות המרכזיים של סיפוק, חוסר סיפוק, דיסוננס, עצבות ואכזבה הם שגורמים לנו לגדול. האמיגדלה, גלגלי השיניים של המערכת הלימבית, מניעה אותנו ממה שאינו עובד אל מה שעובד, מניעה אותנו אל המאפיינים של אדם בוגר. אף ילד אינו נולד איתם. אלו התכונות של אדם בוגר – מִמזג בל-יאומן של תכונות, שאפילו אחת מהן איננה גנטית או כזו שניתן ללמד אותה. כולן תוצאה של התבגרות. אם איננו מבינים את המפתח לגידול ילדים, אנו מוסטים על-ידי דברים אחרים. אמצעי המשמעת הרווחים והאינטראקציה המוגברת עם חברים מובילות לביטול רגישות רגשית – ללבבות קשיחים. כשמתרחשת היתקעות, אנו יודעים שלבלוב ההתבגרות, קסם החיים, נעלם. היעדר התכונות והאיכויות האנושיות מספר את הסיפור. במקומם, נוצרת מערבולת של אנרגיה שפולטת תוקפנות, חוסר היענות, התנהגות אימפולסיבית, ובעיות למידה. אנו נכשלים בראיית החסר. אנו  נלחמים במערבולת, אבל איננו יודעים מה היה צריך להיות שם במקומה ולפיכך אנו נאבקים בסימפטומים.

ההֶקשר שבו מתרחשת ההבשלה

איך אמורה ההבשלה להתרחש? היקשרות היא ההקשר; רחם ההבשלה. נהגנו לחשוב שאם ילדים יותר מדי מקושרים, הם לא יוכלו להפוך לאנשים משל עצמם. עתה אנו יודעים שבדיוק כמו העובר, ילד יכול להבשיל רק אם ההיקשרות היא עמוקה ובטוחה. לא היו קיימות בעבר מלים לתיאור המוּדעות לפלא זה של הטבע. היה עלינו להמציא מלים כדי לספר את הסיפור ולהביאו לתודעה. אדם יכול להיות אינטואיטיבי בנושא זה, אבל ללא מלים זה לא מועבר למישהו אחר ואינו משפיע על מדיניות. אנו זקוקים לשפה ולמוּדעות על-מנת להשפיע על התרבות ולהביא את המידע לידיעת קובעי המדיניות.

ילד זקוק ליחסים מטפחים, בין אם הם עם הורה, סב, דודה, או אחות מבוגרת ממנו. יחסים, לא תפקידים, נותנים לנו את ההקֶשר הנכון. היקשרותו של הילד אלינו היא שיוצרת את הרחם. למלא תפקיד או לעסוק בסוג מסוים של תרפיה אינו משנה דבר. מה אנחנו מהווים עבורם הוא שקובע. הדבר החשוב הוא לא התוכנית, אלא האדם שהילד נקשר אליו. מערכות יחסים הן הרחם הפסיכולוגי המאפשרת התפתחות המסוגלות להתקיים כישות נפרדת. הילד צריך להיות מחובק על-ידי האיש המנחם אותו ולהזיל את דמעותיו כדי שההסתגלות תתרחש והוא יוכל לפתח גמישות. היקשרויות חזקות מגינות על הילד מפני עולם פוצע.

 המוטיב הבסיסי: העיקרון האורתוגנטי

העיקרון האורתוגנטי, שנתגלה לפני 50 שנה על-ידי אוטו רנק, הוא המוטיב הבסיסי של ההתפתחות. אינטגרציה היא הקטע המשלים של ההתפתחות. אבל לפני שהאינטגרציה תוכל להתרחש, חייבת להיות אינדיבידואציה או פרידה. לפני שהאינדיבידואציה תוכל להתרחש, חייבת להיות הגשמה מספקת של ההיקשרות. ההיקשרות מעגנת תמיד את התהליך. האנרגיה שלנו צריכה להיות מופנית אל ההיקשרות והטבע יעשה את השאר. אחריותנו היא להוות גורמי היקשרות – לאחוז בילדינו כדי שהם יוכלו להרפות ולהפוך לְישויות בפני עצמם.

מודל של היקשרות – 6 שורשים

על-ידי אנלוגיה לצמח, ביכולתנו להבין כיצד ששת השורשים של ההיקשרות תומכים בתהליך ההבשלה. בשנה הראשונה, הילד שומר על קירבה לאם או לאב באמצעות החושים; על-ידי קירבה פיסית, בראותו את פניהם, בשומעו את קולותיהם, על-ידי מגע, ריח וטעם. זו ההתחלה. בשנה השנייה, הילד נקשר בכך שהוא כמו אמא ואבא. זה המנוע של חיקוי התנהגות ורכישת שפה – לדבר כמו אלה שהילד מקושר אליהם. ההורים מחתימים את צורתם על הילד. בשנה השלישית, צריך שיעלה בדעתו של הילד שהדרך לשמור על קירבת אמא ואבא היא על-ידי בעלות עליהם. אמא שלי; אבא שלי נעשים ביטויי היקשרות ועכשיו הילד מציית, וניצב באותו צד כמו הוריו. בשנה הרביעית, הילד רוצה להיות מיוחד וחשוב להוריו, כי הוא מגלה שהם דבקים במי שהם אוהבים. הילדים של היום אינם נקשרים עמוקות אם הם פגועים בשל פרידה רבה מדי או מגלים שהם אינם חשובים או מיוחדים לאלה שהם מקושרים אליהם. אם מאפשרים להיקשרות להעמיק, המערכת הלימבית נפתחת יותר ובשנה החמישית הילד מעניק את ליבו להוריו, והוא מבטא את אהבתו בדרכים רבות ושונות. בלי הלב של ילדו, ההורה אינו יכול להשפיע על נפשו. אם הכל מתקדם כפי שהתכוון הטבע, בשנה השישית הילד יחלוק את ישותו הפנימית עם הוריו. על מנת להיות הורים כפי שהיינו רוצים, ילדינו צריכים להיות מקושרים אלינו היטב. התשובה היא תמיד היקשרות עמוקה יותר כיוון שאז יש יותר מרחב לעצמיות.   

היקשרות היא רחם ההבשלה. היא משמשת כמגן בפני מתח חיצוני, שומרת על רכות ליבו של הילד, מעניקה מרחב לעצמיות המגיחה, מקימה בסיס בטוח, שממנו אפשר להעיז ולהגיח, ומציינת את נותן-האותות והמנחם של הילד. כשילד מגיע לגיל ההתבגרות, אין לו צורך להתמרד אם הוא מקושר עמוקות ובידיו מצוי המרחב שהוא זקוק לו כדי להפוך לאישיות משלו.

השלכות משמעותיות

השלכות גישה זו על המדיניות שלנו כהורים ועל מדיניותה של מערכת החינוך הן עמוקות ומשמעותיות. לאור מה שידוע לנו כיום על-אודות מה שילדים צריכים על מנת לגדול, להבשיל ולהתבגר, מוטלת עלינו האחריות לשנות את ההרגלים הנוכחיים שלנו וליצור תרבות שתסייע לילדים להגשים את מלוא הפוטנציאל אנושי הטמון בהם.

מכון ניופלד הבינלאומי

מכון ניופלד מספק הדרכה והכשרה להורים, מורים ואנשי מקצוע השותפים בטיפול בילדים וגידולם, תוך שימוש במודל התפתחותי, אשר פותח על ידי ד״ר גורדון ניופלד, המבוסס על תיאוריות התפתחותיות והיקשרותיות עדכניות ומגובה במחקרים המתקדמים ביותר במדעי המוח.

האוכלוסיות הנהנים מהקורסים שלנו הם אוכלוסיות הורים, הורי אומנה והורים מאמצים, מורים, גננות, מטפלות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ואנשי מקצוע פרה רפואיים. ההדרכה וההכשרה ניתנים באמצעות תכניות לימוד מותאמות אישית, באמצעות מצגות, סמינרים וקורסים, כולל קורסי וידיאו וקורסים מקוונים. מכון ניופלד מכשיר צוות ייחודי על מנת לספק הדרכות אלו לכל המבקש.

מכון ניופלד מחויב להשבת הורים למושב הנהג בכל הקשור לגידול ילדיהם. המשימה שלנו היא לצרף את הידוע לנו על התפתחות במדע לאינטואיציה הטבעית של הורים ומורים על מנת להעצימם ולאפשר להם למצוא את הדרך המתאימה לכל ילד וילד. עבודתנו מבוססת על התובנה שההקשר הנכון לגידול ילדים הוא הקשר שלהם לאחראים עליהם. עבודתנו העיקרית היא מניעת בעיות, אך המודל תקף ומסייע גם לגבי ההתנהגות הבעייתית ביותר והמצבים הסוערים ביותר.

למרות שבסיסו הפיזי של מכון ניופלד נמצא בוונקובר, קנדה, השימוש בטכנולוגיה העדכנית ביותר איפשר לו להתפשט במהירות ולספק הדרכה והכשרה מקוונת בכל רחבי העולם. הקמפוס של מכון ניופלד, כמו גם תכניות ההדרכה להורים ותכניות ההכשרה קיימים כיום במספר שפות, כולל אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, עברית, שוודית ורוסית.

מכון ניופלד הוקם בשנת 2006 ככלי לקידום המודל ההתפתחותי שפותח על ידי ד״ר גורדון ניופלד ובתגובה למספר הולך וגדל של אנשי חינוך ואנשי מקצוע שרצו הדרכה מעמיקה בגישה זו. המכון גדל בקצב מהיר בתגובה לדרישה להדרכת הורים, התפתחות מקצועית ולימודי המשך. בנוסף הוקמה תכנית התמחות על מנת לאפשר למתאימים לימוד אישי עם ד״ר ניופלד. בוגרי תכנית ההתמחות הם כיום חברי סגל במכון ניופלד ועובדים יחד לקידום המכון, הדרכת הורים והכשרת צוותי מנחים נוספים.

למכון ניופלד שלושה מוקדי פעולה עיקריים:  תכניות הדרכת הורים המעוררים מחדש את האינטואיציה ההורית;  השתלמויות לאנשי חינוך ואנשי מקצוע;  תכניות הדרכה והכשרה למי שרוצה להנחות את קורסי ניופלד ולאנשי מקצוע המעונינים להשתמש במודל של ניופלד במסגרת הפרקטיקה שלהם.  התכנית הבסיסית להורים מעוגנת בסדרה ׳הכח להיות הורה׳ (שמועבר גם כקורס וידיאו), ולהורים למתבגרים מתווסף הקורס הבסיס ״הבנת מתבגרים״. מעבר לכך, מכון ניופלד פיתח מעל תריסר קורסי השתלמות במגוון רחב של נושאים המנחילים את היסודות הרעיוניים של הפרדיגמה, כמו גם תובנה לבעיות השונות הנפוצות כיום בקרב ילדים.  תכניות ההכשרה שלנו שואפות לצייד וגם לתמוך באלה שרוצים להכיר לעומק את הפרדיגמה ולקדם אותו בדרך כלשהי.

תכניות ההכשרה, לימודי המשך והשתלמויות מתקיימות בקמפוס הוירטואלי, אשר קיים בשש שפות, בנוסף לשפה האנגלית.  הקמפוס מאפשר לנו להכשיר ולתמוך במספר הולך וגדל של תלמידים, הלומדים ומתרגלים את הפרדיגמה בחייהם האישיים והמקצועיים.  קמפוס זה מאגד בתוכו אנשים מכל רחבי העולם ומשמש כבסיס לתנועה של שינוי המתרחשת בכל בכל רחבי העולם.

בנוסף, למכון ניופלד יש זרוע מחקר עבור מי שרוצה לתמוך במחקר בשדה וכן לקדם את המחקר באקדמיה על בסיס הפרדיגמה של ניופלד.

מכון ניופלד מאוגד כמלכ״ר ב – British Columbia ורשום כארגון צדקה בקנדה תחת השם Growth Concerns.  הארגון מובל על ידי דירקטריון כאשר ד״ר גורדון ניופלד משמש כנשיא, מייסד ומנכ״ל.  למכון ניופלד יש כיום כ – 20 חברי סגל וקרוב ל – 200 מנחים שמורשים כיום להנחות את הקורסים.

הקמפוס הוירטואלי

מכון ניופלד מספק הדרכה והכשרה להורים, מורים ואנשי מקצוע השותפים בטיפול בילדים וגידולם, תוך שימוש במודל התפתחותי, אשר פותח על ידי ד״ר גורדון ניופלד, המבוסס על תיאוריות התפתחותיות והיקשרותיות עדכניות ומגובה במחקרים המתקדמים ביותר במדעי המוח.

האוכלוסיות הנהנים מהקורסים שלנו הם אוכלוסיות הורים, הורי אומנה והורים מאמצים, מורים, גננות, מטפלות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ואנשי מקצוע פרה רפואיים. ההדרכה וההכשרה ניתנים באמצעות תכניות לימוד מותאמות אישית, באמצעות מצגות, סמינרים וקורסים, כולל קורסי וידיאו וקורסים מקוונים. מכון ניופלד מכשיר צוות ייחודי על מנת לספק הדרכות אלו לכל המבקש.

מכון ניופלד מחויב להשבת הורים למושב הנהג בכל הקשור לגידול ילדיהם. המשימה שלנו היא לצרף את הידוע לנו על התפתחות במדע לאינטואיציה הטבעית של הורים ומורים על מנת להעצימם ולאפשר להם למצוא את הדרך המתאימה לכל ילד וילד. עבודתנו מבוססת על התובנה שההקשר הנכון לגידול ילדים הוא הקשר שלהם לאחראים עליהם. עבודתנו העיקרית היא מניעת בעיות, אך המודל תקף ומסייע גם לגבי ההתנהגות הבעייתית ביותר והמצבים הסוערים ביותר.

למרות שבסיסו הפיזי של מכון ניופלד נמצא בוונקובר, קנדה, השימוש בטכנולוגיה העדכנית ביותר איפשר לו להתפשט במהירות ולספק הדרכה והכשרה מקוונת בכל רחבי העולם. הקמפוס של מכון ניופלד, כמו גם תכניות ההדרכה להורים ותכניות ההכשרה קיימים כיום במספר שפות, כולל אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, עברית, שוודית ורוסית.

מכון ניופלד הוקם בשנת 2006 ככלי לקידום המודל ההתפתחותי שפותח על ידי ד״ר גורדון ניופלד ובתגובה למספר הולך וגדל של אנשי חינוך ואנשי מקצוע שרצו הדרכה מעמיקה בגישה זו. המכון גדל בקצב מהיר בתגובה לדרישה להדרכת הורים, התפתחות מקצועית ולימודי המשך. בנוסף הוקמה תכנית התמחות על מנת לאפשר למתאימים לימוד אישי עם ד״ר ניופלד. בוגרי תכנית ההתמחות הם כיום חברי סגל במכון ניופלד ועובדים יחד לקידום המכון, הדרכת הורים והכשרת צוותי מנחים נוספים.

למכון ניופלד שלושה מוקדי פעולה עיקריים:  תכניות הדרכת הורים המעוררים מחדש את האינטואיציה ההורית;  השתלמויות לאנשי חינוך ואנשי מקצוע;  תכניות הדרכה והכשרה למי שרוצה להנחות את קורסי ניופלד ולאנשי מקצוע המעונינים להשתמש במודל של ניופלד במסגרת הפרקטיקה שלהם.  התכנית הבסיסית להורים מעוגנת בסדרה ׳הכח להיות הורה׳ (שמועבר גם כקורס וידיאו), ולהורים למתבגרים מתווסף הקורס הבסיס ״הבנת מתבגרים״. מעבר לכך, מכון ניופלד פיתח מעל תריסר קורסי השתלמות במגוון רחב של נושאים המנחילים את היסודות הרעיוניים של הפרדיגמה, כמו גם תובנה לבעיות השונות הנפוצות כיום בקרב ילדים.  תכניות ההכשרה שלנו שואפות לצייד וגם לתמוך באלה שרוצים להכיר לעומק את הפרדיגמה ולקדם אותו בדרך כלשהי.

תכניות ההכשרה, לימודי המשך והשתלמויות מתקיימות בקמפוס הוירטואלי, אשר קיים בשש שפות, בנוסף לשפה האנגלית.  הקמפוס מאפשר לנו להכשיר ולתמוך במספר הולך וגדל של תלמידים, הלומדים ומתרגלים את הפרדיגמה בחייהם האישיים והמקצועיים.  קמפוס זה מאגד בתוכו אנשים מכל רחבי העולם ומשמש כבסיס לתנועה של שינוי המתרחשת בכל בכל רחבי העולם.

בנוסף, למכון ניופלד יש זרוע מחקר עבור מי שרוצה לתמוך במחקר בשדה וכן לקדם את המחקר באקדמיה על בסיס הפרדיגמה של ניופלד.

מכון ניופלד מאוגד כמלכ״ר ב – British Columbia ורשום כארגון צדקה בקנדה תחת השם Growth Concerns.  הארגון מובל על ידי דירקטריון כאשר ד״ר גורדון ניופלד משמש כנשיא, מייסד ומנכ״ל.  למכון ניופלד יש כיום כ – 20 חברי סגל וקרוב ל – 200 מנחים שמורשים כיום להנחות את הקורסים.